Gilded  מוזהב
כחול Blue
Mgellan  מגלאן
Extras--2020--ניצבים
Forest  יער

All works are from an ongoing project - "Landscape - suggestions for further views"

 

VERISIMILITUDE

Four Artists, Four Walls.  In the exhibition “Verisimilitude” we have brought together four seemingly disparate artists, yet we see a common theme: the pseudo landscape.  All artists, on some level, represent landscape. 

 

Landscape is not just outdoorsy nature, but what we see around us.  Representing it, or in some cases, mispresenting it, is how artists deal with their environs.  For some artists, these environs might be personal or internal. Doron Adar, Alejandra Okret, Yehuda Armoni and Ophira Shpitz were each allocated a wall; it could have turned into four separate exhibitions.  The similarities, if not necessarily visual, emerge.

Doron Adar, is more readily known for his traditional landscape photography.  This is evident in his recent exhibition at the Artists House.   Adar is a an out-and-about artist; he never stages his work.  In these works, however, there appears to be an element of staging which takes his work to a new level.  But the staging is as falsified as the “landscapes” themselves.  He has chosen here to exhibit his museum “landscapes”.  Yes, we could all take a cell phone and photograph the works displayed in the museum, but Adar purposely and purposefully takes the photographs you, as a museum visitor do not want to take.  The frustration of seeing the black barrier ribbon in front of the beautiful mosaic of El Anatsui whose work was exhibited several years ago in Israel,  or the visitors sitting in front of Lisa Reihana’s “landscape” in Pursuit of Venus (infected) video creates an itch for the viewer.  We want to see the actual artwork, not some watered-down, cropped version of it being literally blocked by the human presence.  In this series, Adar appropriates others works but allows a twist of nature to evolve.   He does not add the twist; it is there whether he or we like it or not.  “Nature”, in this case, being the humans visiting the museum.  They are responsible for the twist, the disruption, the itch.  So while his works seem ordinary and familiar, maybe even unnoteworthy, they are stating Adar’s acknowledgment that the museum can in fact be a landscape and, by photographing with an element of mediation, he has deliberately called them thus.  By photographing a museum goer in front of Reihana’s large video, Adar quite emphatically turns her ersatz landscape into a “real” one.

The exhibition Four Walls, Four Artists, otherwise titled “Verisimilitude” has united four chosen Modiin artists who examine separately, and now here in the gallery, together the part landscape plays in the eye and mind of the artist.  As interpreters for the rest of us, they introduce many questions which they ever strive, successfully or not, to answer.

 

Audrey Sklar Levy

כל העבודות הן מתוך פרויקט מתמשך
"נוף - הצעות למבט נוסף"

טבע דומה

ארבעה קירות, ארבעה אמנים.  בתערוכה "טבע דומה" קיבצנו אמנים שלכאורה, שונים לחלוטין.  למרות זאת, ניכרת התימה המשותפת: גישות שונות לפסואדו - נוף.  כל אמן מציג נוף, החל מהנוף הקלאסי המצוייר כמו במורשתם של האמנים הקלאסים – היסטוריים ועד ל"נוף" המופשט והנשגב.  מהנוף המלאכותי המשתמש בעבודות של אמנים אחרים כבסיס ל"טבע" ועד לבריחה מהטבע למקומות בלתי מוכרים ולעתים אף אינטואיטיביים.

נוף איננו בהכרח טבע, אלא מה שאנו רואים או חווים סביבינו. הצגתו, או לחילופין הצגתו בהטעייה, היא דרכם של אמנים להתמודד עם סביבתם. במקרים מסוימים, זה יכול להיות אישי, פנימי ולא בהכרח חיצוני או מה שנראה לעין.  לדורון אדר, אלחנדרה אוקרט, יהודה ארמוני ואופירה שפיץ, כולם אמני אזור הגלריה, ניתן קיר. מתוך העבודה המשותפת נחשף העיסוק המשותף לכולם, הדמיון וההקשרים הנרקמים בין הקירות.  התערוכה מחברת בין ארבעת האמניות והאמנים הבוחנים את תפקיד הנוף כפי שזה נקלט ברשתית העין מחד, ובגילגולו המנטלי והאישי אצל כל אחת ואחד מאידך. עבורנו הם נדמים כמציעים פרשנויות שונות, או מעלים שאלות עליהן אין תשובות מובהקות

בצילומים של דורון אדר, שידוע יותר בתור צלם נוף המשוטט בטבע (כמו בתערוכה האחרונה בבית האמנים בתל אביב), יש מרכיב של "פריימינג" שמעלה את הצילומים לרמה חדשה,  אבל הבימוי הוא מזויף, בדיוק כמו הנוף עצמו. הוא מציג כאן נוף מוזיאלי כנוף לכל דבר אבל בכדי להשיג את מטרתו הוא שובר אותו, מפריע לו.  הוא מצלם את הנוף שאנו כמבקרי מוזיאון לא רוצים לראות: הנוף המופרע.  הוא יוצר ממש גירוד, הפרעה.  הטוויסט לא בא ממנו אלא מהנכונות שלו לצלם את הנוף הכי מעצבן במוזיאון – זה שבדרך כלל אנחנו כצופים מחכים שיחלוף.  התסכול שלנו כשאנו    רואים את הסרט השחור שעומד מול היצירה הנפלאה של אל אנטסווי (EL ANATSUI ), שעבודתו הוצגה לפני כמה שנים בארץ, או את המצוקה שאנו חשים כאשר אנו רואים  את המבקר יושב מול עבודת ווידאו של ליסה ריהאנה (LISA REIHANA) (ואדר, באופן אירוני, מצלם אותו בדיוק כמו שמטייל מצלם נוף) עולים על העצבים שלנו.  מוזאון הוא בפני עצמו סוג של נוף מזוייף.  טבע במקרה הזה הוא התערבות המבקרים בנוף המוזיאלי. הם אחראים לטוויסט המעצבן, ההפרעה.  זה רעיון פרוע אשר קורא תיגר על המוסכמות.  כך שבזמן שעבודותיו של אדר נראות לעין מוכרות, נדושות, הוא מאשר בשימוש בהן לכך שהמוזיאון הוא אכן נוף.  כאשר הוא מצלם את הצופה מול עבודת אמנות (או מאחוריה), הוא הופך את הנוף המזוייף לאמיתי.

התערוכה "ארבעה קירות, ארבעה אמנים" הנקראת    גם "טבע דומה", בוחרת לחבר בין ארבעה אמני הסביבה שבחנו עד כה לבד, וכיום, יחדיו בגלריה, את הפקידו של נוף בעין ובראש האמן.  כפרשנים עבורנו, האמנים מעלים הרבה שאלות ללא תשובות ברורות.  עצם שילוב עבודותיהם ביחד מעלה שאלות שאינן מובנות מאליהן.  רק בצירוף של אדר עם ארמוני ניתן להרהר על טבעו של הטבע.  רק בקרבה בין עבודות של אוקרט ושפיץ ניתן, פתאום, לתהות על השפעותו של הטבע על נפשנו.

 

אודרי סקלר לוי

I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. It's easy.

© 2015 by DORON ADAR. Proudly made by Wix.com

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now